זה התחיל לפני שבועיים כשבעלי חזר הביתה בשעה מאוחרת. הסתכלתי על השעון והוא הראה שתיים. שאלתי אותו איפה היית ולמה הוא לא היה זמין בנייד והוא שתק כמה שניות ורק אמר נגמרה לי הסוללה, ישבנו אחרי העבודה בפאב. הנחתי לזה למרות שהחשש התחיל לנקר בתוכי. חשבתי על כל המאמרים שקראתי לאחרונה. על הסטטיסטיקות של הבגידות. זה לא שהייתי כל כך תמימה בעצמי אבל גם לא הייתי מאלה שיחשבו לי זה אף פעם לא יקרה. והאמת היא שהייתי די בטוחה שזה זה הפעם. כלומר, שהוא בוגד בי. הסקס בינינו כבר מזמן לא מה שהיה ונראה לי טבעי שגם הוא כמוני מנסה לחפש ריגושים במקומות אחרים ובמחוזות חדשים.
למחרת בבוקר בחנתי אותו בקפידה ובדקדקנות כאשר התלבש והתארגן ללכת לעבודה. פתאום שמתי לב לכתפיו הרחבות, לכפות ידיו המסיביות, לטבעת הנישואים הנוצצת שהבהיקה על הקמיצה. ריח האפטרשייב שלו מילא את החדר ואני התחלתי להרגיש תחושה משונה מתפשטת בבטני. פתאום ראיתי אותו באור אחר לגמרי, כאילו פגשתי בו לראשונה. מבט אחרון אלי מהדלת: "ביי, יום טוב" והלך. כרגיל. במהלך היום לא הפסקתי לחשוב על הבוקר. מצאתי את עצמי מפנטזת על בעלי. האפשרות שאולי הוא בוגד בי גרמה לי לכזה בלבול רגשי ואולי אפילו לגילויו מחדש.
לאחר שבוע של מעקב, שבמהלכו בעלי הפך למושא תשוקה בלתי מושג עבורי, נפגשתי שוב עם החוקר הפרטי, כסוסת ציפורניים ומוצפת חרדה. החוקר הפרטי הראה לי מונות שבהם צילם את בעלי, מעקב שיחות, עדויות לעבודתו ואמר לי בביטחון, "לא הרבה פעמים אני נתקל בכזה מקרה גברת, אבל בעלך לא בוגד.". "מה?" שאלתי בהפתעה. "מאוכזבת?" הוא שאל בחצי חיוך?. "לא, רק מאוד מבולבלת", השבתי.
בערב, כאשר בעלי הגיע הביתה, שטחתי בפניו את כל הראיות לאי הבגידה שלו בי ודרשתי הסבר לשבועות האחרונים. "אני לא מאמין שזה עבד!", הוא אמר בפנים מרוצות. "חבר המליץ לי מניסיון שלשחק אותה קצת קשה להשגה ומסתורי, יכול להפיח מחדש חיים בקשר. אז אמרתי, ננסה. לא חשבתי שתלכי רחוק כל כך". לאחר כמה שניות של שתיקה, חייכתי בערמומיות וסימנתי לו לבוא אחרי לחדר השינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה