סטודיו לצילום ומכבסה

המקרה שאני עומד לספר עליו, הוא אחד המסקרנים והמעניינים ביותר שחקרתי בשנים האחרונות כחוקר פרטי.

לפני מספר שנים, חבר קרוב החליט לפתוח סטודיו לצילום, מה שנקרא פסגת הטכנולוגיה. הוא שכר מקום שבעבר שימש כמכבסה, נסגר באופן פתאומי ובמשך תקופה ארוכה היה סגור. חברי שכר את המקום דרך מתווך ולא הכיר את בעלי המקום.

בשל היותו איש מקצוע מעולה, ובעל תושייה עסקית מצוינת, הסטודיו של  הפך לעסק מוכר ומצליח תוך מספר חודשים. יום אחד נכנס לסטודיו שלו גבר מבוגר, שמו אברהם, וביקש לדעת האם חברי מכיר את האדם שהשכיר לו את המקום. חברי הסביר לו שהוא שכר את המקום ממתווך, ואינו מכיר את בעל המקום. לבסוף, האיש החליט לספר לחברי מדוע הוא הגיע לחנות.

לפני מספר שנים, סיפר אברהם, אשתו מסרה חליפת מחויטת שהוא מאד אהב, לניקוי יבש למכבסה שקדמה לסטודיו שחברי הקים. מה שאשתו של אברהם לא ידעה, שבאחד מהכיסים הפנימיים של החליפה, הייתה טבעת יהלומים יקרת ערך, שהייתה במשפחה עשרות שנים, ומכיוון שהוא לא רצה לבטח אותה, מסיבותיו הוא, הוא שמר עליה באחד מהכיסים של החליפה.

               

כשחזר הביתה מעבודתו והתברר לו שהחליפה הועברה לניקוי יבש, הוא מיהר למקום, אך לתדהמתו, גילה שהמקום סגור על בריח, ושעל הדלת מודעה שהחנות תהיה סגורה עד להודעה חדשה. הוא הבין מיד, שמנהל המכבסה, גילה את הטבעת ומיהר לעזוב את המקום.

מדי יום הוא הגיע למכבסה, וניסה לגלות פרטים על בעלי המקום, אך לשווא.

עכשיו שחברי שכר את המקום, קיווה האיש, שאולי ניתן יהיה לעלות על עקבותיו של בעל המכבסה. חברי התרשם מאד מהסיפור, ופנה אליי שאנסה לעזור לאיש למצוא את האיש שלקח איתו טבעת יקרת ערך.

בתחילת החיפושים שלי, פניתי למחלקת הגבייה של העירייה ולמתווך שעסק בהשכרת המכבסה, שהייתה בבעלותו של האיש שנעלם עם הטבעת. הצלחתי לאתר את שם בעל המכבסה, וגם את כתובת המגורים שלו. אך כפי שצפיתי הוא עזב את ביתו מיד לאחר מציאת הטבעת ועבר למקום אחר.

הייתי לי תחושה, שואסילי, שמו של בעל המכבסה, לא עזב את העיר וכנראה המשיך בעיסוקו כמנהל מכבסה. לאחר כמה ימים של חיפושים, מצאתי את המכבסה החדשה של ואסילי.

כשהגעתי למכבסה, איש חביב, בשנות השישים לחייו, ניגש אליי וביקש לדעת מה רצוני.

חזותו של ואסילי הייתה של אדם שעבד קשה כל חייו, וכנראה שברגע של חולשה, לקח דבר שאינו שייך לו כדי לשפר את איכות חייו. לפי היכרותי עם אנשים כמו ואסילי, ידעתי שעם קצת לחץ פסיכולוגי, אצליח להוציא ממנו את האמת. וזה קרה מהר יותר ממה שחשבתי.

תוך זמן קצר, הוא הודה שלא התכוון לקחת את הטבעת, אלא שברגע של חולשה, נכנע לדחף, לקח את הטבעת ונעלם איתה.

כשניסיתי לחשוב על פתרון כיצד להשיב את הטבעת שכנראה נמכרה, לבעליה האמיתיים, אך למנוע מואסילי תלונה במשטרה, הופתעתי כשהוא נעל את דלת הכניסה של המכבסה, נעלם לכמה דקות לחדר צדדי וחזר עם נרתיק מקטיפה. בתוך הנרתיק הייתה קופסת תכשיטים קטנה שממנה הוא הוציא טבעת יהלומים יפהפייה.