סטודיו לצילום ומכבסה

המקרה שאני עומד לספר עליו, הוא אחד המסקרנים והמעניינים ביותר שחקרתי בשנים האחרונות כחוקר פרטי.

לפני מספר שנים, חבר קרוב החליט לפתוח סטודיו לצילום, מה שנקרא פסגת הטכנולוגיה. הוא שכר מקום שבעבר שימש כמכבסה, נסגר באופן פתאומי ובמשך תקופה ארוכה היה סגור. חברי שכר את המקום דרך מתווך ולא הכיר את בעלי המקום.

בשל היותו איש מקצוע מעולה, ובעל תושייה עסקית מצוינת, הסטודיו של  הפך לעסק מוכר ומצליח תוך מספר חודשים. יום אחד נכנס לסטודיו שלו גבר מבוגר, שמו אברהם, וביקש לדעת האם חברי מכיר את האדם שהשכיר לו את המקום. חברי הסביר לו שהוא שכר את המקום ממתווך, ואינו מכיר את בעל המקום. לבסוף, האיש החליט לספר לחברי מדוע הוא הגיע לחנות.

לפני מספר שנים, סיפר אברהם, אשתו מסרה חליפת מחויטת שהוא מאד אהב, לניקוי יבש למכבסה שקדמה לסטודיו שחברי הקים. מה שאשתו של אברהם לא ידעה, שבאחד מהכיסים הפנימיים של החליפה, הייתה טבעת יהלומים יקרת ערך, שהייתה במשפחה עשרות שנים, ומכיוון שהוא לא רצה לבטח אותה, מסיבותיו הוא, הוא שמר עליה באחד מהכיסים של החליפה.

               

כשחזר הביתה מעבודתו והתברר לו שהחליפה הועברה לניקוי יבש, הוא מיהר למקום, אך לתדהמתו, גילה שהמקום סגור על בריח, ושעל הדלת מודעה שהחנות תהיה סגורה עד להודעה חדשה. הוא הבין מיד, שמנהל המכבסה, גילה את הטבעת ומיהר לעזוב את המקום.

מדי יום הוא הגיע למכבסה, וניסה לגלות פרטים על בעלי המקום, אך לשווא.

עכשיו שחברי שכר את המקום, קיווה האיש, שאולי ניתן יהיה לעלות על עקבותיו של בעל המכבסה. חברי התרשם מאד מהסיפור, ופנה אליי שאנסה לעזור לאיש למצוא את האיש שלקח איתו טבעת יקרת ערך.

בתחילת החיפושים שלי, פניתי למחלקת הגבייה של העירייה ולמתווך שעסק בהשכרת המכבסה, שהייתה בבעלותו של האיש שנעלם עם הטבעת. הצלחתי לאתר את שם בעל המכבסה, וגם את כתובת המגורים שלו. אך כפי שצפיתי הוא עזב את ביתו מיד לאחר מציאת הטבעת ועבר למקום אחר.

הייתי לי תחושה, שואסילי, שמו של בעל המכבסה, לא עזב את העיר וכנראה המשיך בעיסוקו כמנהל מכבסה. לאחר כמה ימים של חיפושים, מצאתי את המכבסה החדשה של ואסילי.

כשהגעתי למכבסה, איש חביב, בשנות השישים לחייו, ניגש אליי וביקש לדעת מה רצוני.

חזותו של ואסילי הייתה של אדם שעבד קשה כל חייו, וכנראה שברגע של חולשה, לקח דבר שאינו שייך לו כדי לשפר את איכות חייו. לפי היכרותי עם אנשים כמו ואסילי, ידעתי שעם קצת לחץ פסיכולוגי, אצליח להוציא ממנו את האמת. וזה קרה מהר יותר ממה שחשבתי.

תוך זמן קצר, הוא הודה שלא התכוון לקחת את הטבעת, אלא שברגע של חולשה, נכנע לדחף, לקח את הטבעת ונעלם איתה.

כשניסיתי לחשוב על פתרון כיצד להשיב את הטבעת שכנראה נמכרה, לבעליה האמיתיים, אך למנוע מואסילי תלונה במשטרה, הופתעתי כשהוא נעל את דלת הכניסה של המכבסה, נעלם לכמה דקות לחדר צדדי וחזר עם נרתיק מקטיפה. בתוך הנרתיק הייתה קופסת תכשיטים קטנה שממנה הוא הוציא טבעת יהלומים יפהפייה. 

כשנעלמים דברים בבית תמיד מאשימים את עובדת משק הבית

באחד הימים הגיעה אל משרדי חברת רודס חקירות, אישה בעלת מראה היסטרי ועצבני גם יחד. אחרי שתי כוסות מים וקפה שחור חזק. מיכל, שם בדוי, התחילה לספר לי את סיפורה.

מיכל היא אישה צעירה בתחילת שנות השלושים שלה, היא מתגוררת באחד הבתים החדשים בעיר דרומית בארץ ובין הבתים היקרים ביותר. לאחרונה החלו להעלם דברים בביתה וזאת עם סימנים של פריצה, כלומר, מהפכה שלמה בבית, חפצים זרוקים ובדרך כלל כמה "דברים" חסרים. התחלתי לתחקר את מיכל באשר לעובדים בבית או האם ישנם בני נוער בבית. מיכל סיפרה לי שאין לה ילדים וכי היא לא מוכנה להאמין שעובדת הניקיון ומשק הבית שלה, תשלח יד אל החפצים שלה. מיכל סיפרה לי שאותה עובדת משרתת את בעלה כבר תקופה ארוכה של כמעט עשור עוד לפני שנישאו והאמינות שלה היא ללא דופי.

למען האמת אחרי שביקרתי בביתה של מיכל התרשמתי מאמיתות דבריה של מיכל. באתי במסווה של איש מכירות וישבתי בסלון ביתה היפה של מיכל. העובדת היתה שלווה במיוחד והיתה שקועה בעבודתה. כל סימן לביצוע מעשה גניבה גם כאשר הסתכלתי בחדרה של עוזרת הבית לא נראה ולא העלה דבר. שלחתי עוד סוכנים שלי לבדוק את המקרה אולי יראו דברים שאני לא ראיתי , ובכל אופן בחרת להשתמש בציוד מעקב והצבתי מצלמות ריגול מקצועיות שנמצאות אצלי בדרך קבע מאז שהתחלתי את עבודתי בתור חוקר פרטי.

למרות שעובדת משק הבית לא הראתה כל סימן מחשיד, לא הייתי שקט לגביה. אני לא יודע מדוע, אבל משהו בשקט ובשלווה של האישה הזאת, עורר בי חוסר שקט. התברר שההחלטה להציב מצלמות בבית הייתה החלטה נכונה, מאחר שאלה עלו על מוקד על הבעיות והמהפכה בבית.

פרט שמיכל לא סיפרה לי והתגלה מאוחר יותר הוא, שבתה הבוגרת של עובדת משק הבית, נערה כבת 16 שהיתה באה לקחת את כלב הרועים של מיכל לטיול ונשארת לשחק עימו בבית וגם לעזור לאמא, היתה מעורבת בדבר. הילדה היתה מחפשת בשיטתיות אחר דברים שנראו לה יקרי ערך מבלי להחזיר הכל למקום. מעבר לגניבות היה עוד משהו מחשיד, הילדה לא היתה עוצר לבחון את דבר הערך ויוצאת מביתה של מיכל תוך זמן קצר.

החלטתי לעקוב אחרי הילדה וראיתי אותה הולכת לאזור מפוקפק בעיר, מביאה את אשר מצאה ובתמורה מקבלת שקיק קטן , כאשר לא נראה הדבר שהביאה הנערה ל"סוחר", היה אותו סוחר מביא לה סדרה רצינית של סטירות לחי מצלצלות ושולח אותה משם. מיותר לציין שהייתי חייב לכנס את שתי הנשים לשיחה. הן מיכל והן עובדת משק הבית היו מזועזעות מהמקרה ולא האמינו למשמע אוזניהם גם לאחר שהצגתי להן את ההוכחות המוקלטות והמוסרטות.

כעת דנה, בתה של עוזרת הבית מקבלת טיפול ואילו היא עצמה נפרדה בכאב רב מעבודה ארוכת השנים, לאחר שמצפונה לא אפשר לה להמשיך לעבוד בבית.